Page 115 - ספר מתנת משה כרך א - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 115

‫וטק‬  ‫משה‬  ‫המציאהו האבידה‬  ‫מתנת‬

          ‫מונולוג‪:‬‬

     ‫שבעה חלקים באבידה‪:‬‬

      ‫בחיי היום יום נתקל כל אחד מאיתנו בדבר שאבד לו‪ ,‬יקר ערך‬
      ‫יותר ויקר ערך פחות‪ ,‬וכן במציאת אבידה של אחרים‪ .‬לעולם לא‬
      ‫עצרנו בסיטואציה של האבידה והלכותיה לחשוב עד כמה היא‬
      ‫מורכבת! לפני שנכנס לעומקה של הלכה‪ ,‬מן הראוי שנשב ונלבן‬
      ‫את שבעת החלקים המרכיבים את המילה אבידה ואת ההגדרה‬

                                            ‫ההלכתית של כל חלק ממנה‪.‬‬

                                                 ‫החלק הראשון ‪ -‬הניתוק מהאובד‪.‬‬

‫הניתוק של החפץ מרשותו ושליטתו של בעל החפץ בעצם אותם הרגעים בהם החפץ‬
‫מקבל שם אבידה‪ .‬המצב בו נמצא החפץ בלא רשות ושליטה של מישהו מסוים ‪ -‬מחד גיסא‪,‬‬

     ‫ומאידך ‪ -‬עדיין לא הופקעה בעלותו של בעל החפץ‪( .‬להגדרה ההלכתית עיין שריג ג')‪.‬‬

                                                  ‫החלק השני ‪ -‬שימת לב המוצא‪.‬‬

‫בחיידר לימד אותנו ה'רבי'‪" :‬לא תגנוב ‪ -‬אל תמצא!"‪ ,..‬אבל לאמיתו של דבר אדם שמוצא‬
‫מציאה זוכה במצווה יקרה של "השב תשיבם" [שאליה תיכף נגיע]‪ ,‬מיד כשהמוצא רואה את‬
‫החפץ ‪ -‬אסור לו להתעלם ממנו והוא חייב להגיע אליו [עד מרחק של ‪ 160‬מטר שזהו השיעור‬

     ‫המבואר בראשונים בסוף פרק אלו מציאות על פי הגמרא שם] ולהרימו בכדי להשיבו‪.‬‬

‫במצב זה לכאורה אין כאן דיני ממונות אלא דיני איסור ‪ -‬מכיוון שעדיין לא הגיע הממון‬
‫לידו‪ ,‬ועל התעלמותו מהחפץ הוא עובר בלאו של "לא תוכל להתעלם"‪ .‬ובמצב של ספק בזה‬
‫הולכים לחומרא ככל ספק של איסור‪[ .‬ויש בזה חילוק בין שיטת הרא"ש והרמב"ם‪ ,‬וראה‬
‫להלן]‪ .‬יש אופנים שהלאו הזה קיים גם לאחר שכבר הרים את האבידה‪ ,‬כגון אם מתכוין‬
‫לגוזלה קודם שהבעלים התיאשו (שיטת הרמב"ן והרשב"א בבא מציעא דף ל'‪ ,).‬או לשיטת‬

                             ‫בעל המאור והמאירי (בדף כ"ו‪ ):‬אם לאחר יאוש מתכוין לגוזלה‪.‬‬
   110   111   112   113   114   115   116   117   118   119   120