Page 13 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫יג‬ ‫משה‬ ‫'א גריש ‪ -‬החיפת‬ ‫מתנת‬

‫אכל כשר בשוגג‬

‫שי הינו בחור דתי שיצא לטיול בחו"ל ביחד עם קבוצת‬
‫חברים שאינם שומרי תורה ומצות‪ ,‬באחד הימים ישבו‬
‫החברים במסעדה ואכלו‪ ,‬שי כדרכו לא סעד עמם אלא‬
‫רק ישב מן הצד ונהנה מהשהיה בצוותא‪ ,‬אבל כשהוגשה‬
‫המנה העיקרית לא היה שי יכול להתאפק והוא טעם קצת‬
‫מהבשר‪ ,‬בתום האוכל הופתע שי לגלות שבפתח המסעדה‬

‫התנוססה תעודת כשרות מהרבנות המקומית‪.‬‬

‫רבא מחייב את פורס המצודה בגין כונתו‪ ,‬וליישב‬ ‫מעשה או מחשבה‬
‫תמיהות אלו מבאר הרש"ש שיש שני מחלקות‬
‫של מעשים מותרים‪ ,‬יש פעולות שאין כל סיבה‬ ‫מקרה מצער זה מביא אותנו לשאלה האם על פי‬
‫לאסור אותם‪ ,‬כגון אשה שאינה נזירה ששתתה יין‪,‬‬ ‫דין תורה היו בית דין צריכים להעניש את שי בל"ט‬
‫ולכן על עשייה כזאת אין כל עילה לחייב גם אם‬ ‫מלקות כדין אוכל נבלות וטרפות‪ ,‬וזאת מאחר והוא‬
‫היא נעשית מתוך מחשבת איסור‪ ,‬אבל דברי רבא‬ ‫אכל את הבשר מתוך מחשבת איסור‪ ,‬או שמאחר‬
‫נסובו על אופן שכעקרון המעשה הינו מעשה איסור‪,‬‬ ‫והתברר שהבשר היה כשר ממילא הוא לא מחויב‬
‫אלא שבנסיבות מיוחדות התורה התירה לעשות‬ ‫במלקות‪ .‬ולכאורה גם בנידון זה נקודת השאלה‬
‫זאת‪ ,‬וכגון כאשר יש בכך צורך חיוני להצלת חיים‪,‬‬ ‫היא האם המחשבה היא העיקר‪ ,‬ולכן גם על אכילה‬
‫ובאופנים כאלו סבור רבא שהיתר התורה אינו אלא‬ ‫של בשר כשר ראויים לעונש אם האכילה היתה‬
‫כאשר אכן המחשבה היתה בשביל המטרה הראויה‪,‬‬ ‫במחשבת און‪ ,‬או שהמעשה הוא עיקר‪ ,‬ומאחר‬
‫ולכן הפורס מצודה לצוד דגים אפילו שהתברר‬ ‫ובפועל שי אכל בשר כשר אם כן אין כל סיבה להעניש‬
‫שפעולה זו הצילה חיים‪ ,‬אך כיון שמחשבתו לא‬ ‫אותו על מעשיו‪ ,‬כך שלשיטת הרמב"ם שהעיקר זה‬
‫היתה למטרה זאת לכן הוא לא ינוקה מעוון‪ ,‬וכדברי‬ ‫המעשה אף שי יהיה פטור מעונש על אכילת הבשר‪,‬‬
‫וזאת בגלל שהתברר שהוא אכל אוכל כשר‪ ,‬ואילו‬
‫הרש"ש כתב גם החזון איש (מנחות סימן מ"ב אות י"ח)‪.‬‬ ‫לפי הראב"ד והאור זרוע לכאורה שי יהיה חייב‪ ,‬וזאת‬

‫ולדבריהם שי יהיה נקי מעוון גם לשיטת רבא‬ ‫מכיון שהוא אכל את הבשר מתוך מחשבת עוון‪.‬‬
‫הסובר שהמחשבה היא העיקר‪ ,‬וזאת בגלל שאכילת‬
‫בשר כשר הינו מעשה המותר בהחלט‪ ,‬ובכגון זאת אף‬ ‫היתר החלטי‬
‫לדברי רבא אין לחייב בגין המחשבה‪ .‬לא כן במקרה‬
‫של ר' שמעון שהדלקת האור בשבת מעשה איסור‬ ‫אך הרש"ש (מנחות דף ס"ד עמוד א') הרבה לתמוה על‬
‫הוא‪ ,‬אלא שהותר לצורך פיקוח נפש‪ ,‬וכיון שלא היתה‬ ‫דברי רבא הסובר שהמחשבה זה העיקר‪ ,‬והוא מציג‬
‫כמה סוגיות בש"ס שעולה מהם בצורה ברורה שעל‬
‫כוונתו לזה‪ ,‬הרי שלרבא אינו נקי מעוון‪.‬‬ ‫מחשבה בלבד לא משיתים חיוב על האדם במקרה‬
‫ולא היתה תוצאה שלילית‪ ,‬ואם כן תמוה מדוע‬
‫ונאריך בביסוס הדברים להלן בעלה ב'‪.‬‬