Page 12 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'א גריש ‪ -‬החיפת‬ ‫מתנת‬ ‫בי‬

‫הוא שומע מהומה בקצה השני של בית הכנסת‪ ,‬אחד‬
‫הילדים שהיה בבית הכנסת נבהל מהעלטה‪ ,‬וכתוצאה‬
‫מכך הוא התעלף‪ ,‬כך שהתברר שהדלקת האור בבית‬

‫הכנסת היתה נצרכת בשביל פיקוח נפש‪.‬‬

‫האם די בזה בכדי להשיב את הצבע ללחיים של ר' שמעון?‬

‫ומכיון שהמטרה של פורס המצודה לא היתה בכדי‬ ‫צדדי הדיון‬
‫להציל את התינוק אלא הוא חפץ בדגים לכן הוא‬
‫שורש השאלה טמון בנידון האם עיקר האיסור‬
‫יהיה חייב]"‪.‬‬ ‫שאסרה תורה זה תוצאת המעשה‪ ,‬או שעיקרו הוא‬
‫על המחשבה‪ ,‬כי הרי הכונה של ר' שמעון היתה‬
‫להלכה הרמב"ם (פרק ב' מהלכות שבת הלכה ט"ז)‬ ‫לבצע בשוגג פעולה אסורה‪ ,‬וזאת מאחר שכאשר ר'‬
‫הכריע שהעיקר זה המעשה ולכן הוא יהיה פטור‪,‬‬ ‫שמעון הדליק את האור לא היה לו כל היתר לעשות‬
‫ואילו הראב"ד (בהשגות על הרמב"ם) והאור זרוע (הלכות‬ ‫זאת‪ ,‬אך מאידך הרי בסופו של מעשה התברר‬
‫שבת סימן נ"ד) הכריעו שהעיקר זה המחשבה ולכן הוא‬ ‫שהמעשה היה בזמן הנכון ובמקום הנכון‪ ,‬ואם כן‬
‫הנידון הוא מה הוא הקובע‪ ,‬המחשבה דהיינו הכוונה‬
‫יהיה חייב‪.‬‬
‫לאיסור‪ ,‬או המעשה דהיינו התוצאה בפועל‪.‬‬
‫כך שלפי הרמב"ם שהעיקר זה המעשה‬
‫אם כן ר' שמעון יהיה נקי מעוון כי הרי לאחר‬ ‫תינוק ודגים‬
‫מעשה התברר שהדלקת האור היתה חיונית‬
‫לצורך הצלת הילד‪ ,‬אך מאידך לסוברים שעבר‬ ‫בגמרא במסכת מנחות (דף ס"ד עמוד א') "איתמר‬
‫איסור מפני שהעיקר זה המחשבה‪ ,‬מאחר‬ ‫שמע שטבע תינוק בים‪ ,‬ופרש מצודה להעלות דגים‬
‫ור' שמעון לא היה מודע בצורך להדליק את‬ ‫והעלה דגים חייב‪ ,‬להעלות דגים והעלה תינוק ודגים‪,‬‬
‫החשמל והוא עשה כן מתוך מחשבת עוון‬ ‫רבה אמר פטור‪ ,‬ורבא אמר חייב‪ ,‬רבה אמר פטור‪,‬‬
‫זיל בתר מעשיו [העיקר זה המעשה‪ ,‬והרי המעשה‬
‫ממילא הוא אינו נקי מעוון‪.‬‬ ‫של פריסת המצודה היה חיוני בכדי למשות את‬
‫התינוק מהים‪ ,‬ולכן הוא יהיה פטור]‪ ,‬ורבא אמר‬
‫אלא שכאן התוצאה הוא במעגל השני‪ ,‬ואילו‬ ‫חייב‪ ,‬זיל בתר מחשבתו‪[ ,‬העיקר זה המחשבה‪,‬‬
‫בגמרא במנחות התוצאה היתה במעגל הראשון‪,‬‬
‫ודבר זה מתברר בעלה ה'‪ ,‬וכמו כן ביתר הרחבה‬

‫ראה להלן עלה א'‪.‬‬