Page 246 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 246
משה 'ה נףע -ןורחא גירש מתנת ומר
מעתה במקרה שלנו;
א .הבעלים של הרכב התיאשו כאשר גילו את הגניבה ואף הגישו תביעה לביטוח,
וממילא היה כאן גם שינוי רשות.
ב .אף שלא בהכרח שמדובר כאן בגנב מפורסם ,אולם מכיון שחובת הבדיקה
והבירור לאמת בעלות ה"מוכר" על הרכב ,נמצא לכאורה שדינו שוה לגנב מפורסם
שלא שייך באופן זה תקנת השוק.
ג .כאן הרכב כבר הוחזר לבעליו על ידי מר סלומון ,כך שגם אם יימצא הגנב לא
יצטרך בעל הרכב לשלם למר סלומון תמורתו אלא הגנב יהיה חייב לשלם לו את
הכסף שהוציא ממנו במרמה.
התשלום הכפול עלה ב'
שאלה נוספת עלינו לדון :האם כשימצא את הגנב יוכל לדרוש ממנו את
מלא הסכום ששילם לו על "מכירת" הרכב ,או שמא כיון שכבר קיבל את
תמורתו הוא אינו יכול לקבל פעמיים?
תשובה:
בנוסף לדמי ההצלה שתתחייב לי ,והסכים לכך, בודאי! כי מה שהוא קיבל זה היה ענין מיוחד
לאחר מכן עלה לפתע מהשיטפון חמורו של המציל -שי מטעם החברה ולא כפיצוי על אבדן הרכב,
ומלבד זאת הרי יש לראות את זה כתשלום בעד
מאליו ללא כל טירחא מצדו.
הפרסומת שעשה לחברה.
דן רב כהנא :האם מה שהוא התחייב לשלם
שווי חמורו עדיין תקף או מכיון שהחמור שב אליו מצאנו מקרה דומה לכך בגמרא (בבא קמא דף
שוב אינו צריך לשלם תמורתו? אמר לו רב :היות קט"ז ).באדם שרכבו [חמורו] נסחף בנהר ,שלו היה
והוא התחייב לשלם לו דמי חמורו הוא חייב לשלם, שוה הרבה ואילו של חברו שנסחף כמוהו שוה מעט,
ומה שהחמור עלה מאליו "משמיא רחימו עליה" אמר בעל החמור ששוה מעט :אני מוכן להציל את
חמורך אם אני מקבל ממך את דמי החמור שלי
על בעל החמור המציל.
כך גם פה הגנב חייב לשלם את הגניבה ומה שהלה קיבל ממקום אחר זה
שמהשמים ריחמו עליו.
