Page 245 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 245

‫המר‬  ‫משה‬  ‫הנמאנ הקסיע‬                          ‫מתנת‬

          ‫תקנת השוק‬                                  ‫עלה א'‬

‫השאלה הראשונה היא‪ :‬האם כאשר הגניבה תוחזר לנגנב יצטרך בעל‬
‫הרכב הגנוב לשלם לקונה מר סלומון את המחיר ששילם עבורו לגנב המוכר‬

                                             ‫ולאחר מכן לתבוע את הגנב לדין?‬

            ‫גנב מפורסם‬                          ‫תקנת השוק לשלם ללוקח מהגנב את‬
                                                               ‫דמיו‬
‫ב‪ .‬דין זה נכון כאשר הלוקח קנה מאדם שאינו‬
‫ידוע ומפורסם כגנב‪ ,‬שבמקרה כזה שייך תקנת‬        ‫שורש השאלה היא לפי המבואר בגמרא בבא‬
‫השוק‪ ,‬אולם אם הוא קנה את החפץ מאדם מפוקפק‬      ‫קמא דף קט"ו עמוד א' שהגונב חפץ ומכרו ואח"כ‬
‫הידוע ב"אמינותו"‪ ,‬מאחר שלא היה צריך לקנות‬      ‫הוכר הגנב והעידו עדים שהחפץ הנמכר הוא גנוב‪,‬‬
‫מכזה אדם לא שייך בזה תקנת השוק ועל הלוקח‬       ‫אף‪-‬על‪-‬פי שמן הדין היה צריך להיות שהגזילה‬
‫בעצמו לעמוד בדין הגנב‪ .‬כך פסק המחבר בשולחן‬     ‫תחזור כמו שהיא לבעלים והקונה הוא זה שיצטרך‬
‫ערוך שם סעיף ב'‪ ,‬ואמנם הרמ"א שם מביא חולקים‬    ‫לעמוד בתביעה מול הגנב על שלקח ממנו כסף‬
‫שלהלכה אין חילוק בין גנב סתם למפורסם ובכל‬      ‫לשוא‪ ,‬אולם מכיון שבעקבות כך אנשים ימנעו‬
‫מקרה עשו תקנת השוק‪ ,‬אולם הש"ך בסעיף‪-‬קטן‬        ‫מלקנות דברים בשוק שמא לאחר זמן יוודע שהיה‬
‫ו' הכריע כהמחבר‪ ,‬וכן נראה שנקט הגר"א בביאורו‪,‬‬  ‫זה חפץ גנוב וילקח ממנו‪ ,‬לכן תקנו חז"ל "מפני‬
‫ובביאורי הגאון רבי עקיבא איגר בשולחן ערוך שם‬   ‫תקנת השוק" שהחפץ חוזר אמנם לנגנב אולם‬
                                               ‫עליו לשלם מחירו לקונה והנגנב עצמו יעמוד בדין‬
       ‫הביא ממהרי"ט הסובר שזה ספיקא דדינא‪.‬‬     ‫מול הגנב‪ .‬וכן נפסק להלכה פרק ה' מהלכות גניבה‬

     ‫כאשר חזרה הגניבה לבעליה‬                             ‫ובשולחן ערוך חושן משפט סימן שנ"ו‪.‬‬

‫ג‪ .‬הש"ך בסעיף‪-‬קטן ד' כותב [לפי מה שמבאר‬                  ‫אלא שבדין זה ישנם כמה מגבלות;‬
‫דבריו הנתיבות המשפט שם סעיף‪-‬קטן א'] שכל‬
‫זה מדובר רק במקרה שהחפץ אכן נמצא בידי‬                    ‫יאוש ושינוי רשות‬
‫הקונה‪ ,‬שבמקרה כזה כאשר נתפס הגנב נוטלים‬
‫ממנו ומחזירים לבעלים ועל הבעלים לתת ללוקח‬      ‫א‪ .‬מדובר שהבעלים לא נתיאשו‪ ,‬אולם במקרה‬
‫תמורתם מתקנת השוק‪ ,‬אולם במקרה שהחפץ הגיע‬       ‫שהבעלים התיאשו נמצא שעל ידי שהלוקח קנה‬
‫לידי הבעלים אלא שהיה אדם ש"קנה" מהגנב ושילם‬    ‫את החפץ הוא יצא מרשות הבעלים כי יש כאן‬
‫לו תמורתו‪ ,‬במקרה כזה היות ולא מוציאים מהקונה‬   ‫"יאוש ושינוי רשות"‪ ,‬ובמקרה זה יתכן שהדין שונה‬
‫לא שייך תקנת השוק ואין מחייבים את הבעלים‬       ‫ואינו צריך לשלם ללוקח את מחיר החפץ ששילם‬
                                               ‫לגנב‪ .‬ולהלכה נחלקו בזה המחבר והרמ"א בסעיף‬
 ‫לשלם ללוקח רק הלוקח תובע מהגנב את מעותיו‪.‬‬
                                                                                      ‫ג' שם‪.‬‬
   240   241   242   243   244   245   246   247   248   249   250