Page 9 - ספר מתנת משה כרך א - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 9

‫מתנת  משה ט‬

        ‫פתיחה בכבודה של תורה‪ ,‬עריבותה והנאתה‬

‫ראיתי בספר "זהב משבא" למורי הגרמ"ש שפירא זצ"ל בפרשת יתרו‪ ,‬שמביא על הפסוק ועתה‬
‫אם שמוע תשמעו בקולי (שמות י"ט‪ ,‬ה') את דברי התרגום "וכען אם קבלא תקבלון למימרי" וכן הובא‬
‫ברש"י (מהמכילתא) אם עתה תקבלו עליכם יערב לכם מכאן ואילך‪ ,‬שכל ההתחלות קשות‪ .‬והקשה‬

                              ‫דההיפך מקושי הוא קל‪ ,‬והיה צריך לכתוב אם תקבלון יקל עליכם‪.‬‬

‫ומזה הוכיח שהקושי בקבלת התורה נובע מכך שאדם לא טעם את עריבות התורה‪ .‬וברגע שיטעם‬
                                                    ‫את עריבות התורה ממילא לא ידע קושי‪.‬‬

‫וכדברי האור החיים בפרשת ראה (דברים כ"ו י"א) ושמחת בכל הטוב‪ .‬דאין טוב אלא תורה‪ ,‬שאם היו‬
‫בני אדם מרגישים במתיקות התורה וטובה היו משתגעין ומתלהטים אחריה‪ ,‬ולא יחשב בעיניהם מלא‬

                               ‫עולם כסף וזהב למאומה‪ ,‬כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם‪.‬‬

‫ויש להוסיף מה שכתב מרן החפץ חיים (בהקדמה לליקוטי הלכות) בפירוש הפסוק ומתוקים מדבש‬
‫ונופת צופים‪ ,‬דההלכה בשולחן ערוך יורה דעה סימן ק"ה שבשר איסור הנופל לדבש אינו אוסר‬
‫את הדבש‪ ,‬והטעם‪ ,‬שהדבש הופך כל מר למתוק‪ .‬והתורה יותר מתוקה מדבש שהופכת את האדם‬

                                                                                 ‫למתוק‪1.‬‬

‫ואי אפשר שלא להביא את דברי רבינו אברהם מן ההר בפירושו למסכת נדרים דף מ"ח עמוד ב'‪,‬‬
‫על מה שכתוב בגמרא שנאסר על אדם שמודר הנאה מחבירו לקרות בספריו‪ ,‬והרי הוי מצוה וההלכה‬
‫שמצות לא להנות ניתנו‪ ,‬ואין איסור למנוע מהמודר הנאה להנות מהמצוה‪ ,‬וכותב שכל זה נאמר רק‬
‫על מצות של מעשה‪ ,‬כשאדם עושה אינו מתכוון להנאה‪ ,‬אלא למה שנצטווה מפי המקום‪ .‬אבל מצות‬
‫לימוד שהוא ענין ציור הלב וידיעת האמת עיקר הציוי הוא כדי לצייר האמת ולהתענג וליהנות במדע‪,‬‬
‫לשמח לבבו ושכלו כדכתיב פקודי ה' ישרים משמחי לב‪ .‬ומשום הכי אבל [ר"ל] אסור לקרות בתורה‬
‫ובנביאים ובכתובים‪ ,‬מפני שהם משמחים ליבו על כורחו‪ 2.‬הילכך לא שייך למימר במצות תלמוד דלא‬

                    ‫ניתן ליהנות‪ ,‬שעיקר מצותו היא ההנאה והתענוג במה שמשיג ומבין בלימודו‪.‬‬

                                                                      ‫הוספות הג"ר שמאי קהת הכהן גרוס שליט"א‪:‬‬
‫‪ 	.1‬ועוד פי' המפרשים דדבש א"א לאכול הרבה כי קץ ביה אבל תוה"ק כל מה שלומד יותר מתאוה ללמוד יותר א"כ הם‬
‫מתוקים מדבש‪ ,‬ולי נראה לפרש דאדם שחולה על סכרת א"א לאכול דבש אבל התורה אפילו כל חולה יכול לטעום‬
‫מדבשה של תורה ולכל בשרו מרפא‪[ .‬א"ה‪ ,‬שמעתי בשם הגר"ח קנובליך זצ"ל (בהקדמתו לנתיב חיים) שהתורה נמשלה כמו כן‬
‫לחלב‪ ,‬כי גם בחלב מצינו כן כמש"כ הנשמת אדם בהל' פסח בהיתר שתיית חלב בהמה שנתפטמה בחמץ כי זה "נהפך" לחלב כמבואר‬

        ‫בבכורות ו' בהיתר כל חלב‪ ,‬א"כ טבע חלב ג"כ שמהפך המאכל הימנו נוצר לחפצא אחרת ידומה בתכונה זו לדבש‪ ,‬ודפח"ח]‪.‬‬
‫‪ .	2‬וכן בת"ב אסור ללמוד אפילו ע"י הרהור כמובא בפוסקים (שו"ע סי' תקנ"ד ס"ג ובמשנ"ב סק"ה) דגם הרהור בד"ת משמח‪.‬‬
‫ואפשר דמש"ה מברכין שתי ברכות על לימוד התורה א' על עצם חיוב הלימוד ב' על התענוג שיש בלימוד‪[ .‬א"ה‪ ,‬עיין בלבוש‬
‫סי' מ"ז ובהגה"ה שם שהאריך בזה‪ ,‬ועי' קה"י ברכות סי' כ"ב‪ ,‬ועוד]‪ .‬וניחא דמבקשים והערב נא וכו' ולומדי תורתך לשמה דרק‬
   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14